הימים ימי כדורגל, וכמו רבים וטובים אחרים, נדבקתי בקדחת. לכן, הטור הזה יעסוק יותר בכדורגל מאשר במכוניות, ועם קוראי שאינם חובבי הז'אנר — הסליחה; שהרי אם נחשב ארבעה כוחות אדם ככוחו של סוס אחד חסון, עדיין יתקבלו בכל קבוצה שרצה ובועטת על המגרש, פחות משלושה כוחות סוס; הרבה פחות מכוחה של הקטנה והחלושה שבמכוניות.
נכון לרגע כתיבת הטור, עדיין לא הסתיימו משחקי רבע הגמר, והקבוצה שסימנתי כמי שעומדת לזכות באליפות העולם, עדיין חיה ובועטת. אני מתכוון לצרפת.
סימנתי את צרפת כדבר הבא בכדורגל כבר בתום משחקי אליפות אירופה לפני שנתיים. צרפת הציגה שם כדורגל אחר, מהיר ומלהיב מזה שהשתלט על עולם הכדורגל מזה עשור בערך, עם זריחתה של ברצלונה כטובה בקבוצות בעולם, והתחזק עם זכייתה של ספרד באליפות העולם שנערכה לפני שמונה שנים בדרום אפריקה.
ואני מתכוון למה שכונה "טיקי טאקה", שיטת המסירות הקצרות בין שחקנים המשחקים קרוב אחד לשני. זו שיטה שעבדה מצוין בברצלונה של אז, עם גאוני כדורגל כמו צ'אבי, אינייסטה, מסי כמובן (בברצלונה, אך לא בנבחרת), והלכה והפכה לפחות ופחות רלוונטית עם התבגרותם של שחקנים אלו. בינתיים, השיטה שהביאה את ברצלונה וספרד להפוך מודל לחיקוי בעולם, כבשה את המגרשים. הפרשנים דיברו בהתלהבות על אחוזי זמן החזקת כדור של קבוצה אחת מול יריבתה, והחלו להתעלם מבעיטות לשער.
אתמול בערב חזו כל חובבי הכדורגל בקבורת החמור של השיטה, כשספרד הגדולה, מסרה ומסרה ומסרה ומסרה — ומסרה את עצמה לדעת. רק בדקות המשחק האחרונות, כשהמאמן הואיל להכניס למגרש את אינייסטה הותיק, הפכה ספרד למסוכנת יותר. מזל שהוא לא הצליח, כי אז עוד היה קיים הסיכון שהכדורגל המשעמם הזה ינצח במונדיאל.
וזה היה חבל, כי הכדורגל החדש כבר הראה את רעננותו על המגרש, יום אחד קודם לכן, כשצרפת "קרעה" את ארגנטינה במשחק מהיר, מרתק ומלא גולים.
את ניצני השיטה החדשה של צרפת ראינו באליפות אירופה. שחקנים אתלטיים, חסונים, גבוהים וחזקים, הרצים במהירות שמזכירה את זו של אצני 100 מטר, שמסתערים על השער בקצב מסחרר. צרפת הפסידה אז במשחק הגמר לפורטוגל, כי חסר לה מנהל משחק חכם ומנוסה. הסטאז' שעבר פוגבה במהלך השנתיים האחרונות בליגה האנגלית הכשיר אותו לתפקיד. צרפת וארגנטינה הלמו זו בזו כשני מתאגרפים שבאו להילחם בזירה, ולא כשניים שבאו לגשש האחד את השני ואולי במקרה להשחיל מהלומה. גול אחד הבקיעה ספרד, לעומת ארבעה של צרפת ועוד שלושה של ארגנטינה, שנהנתה משירותיו של אחד הכובשים הטובים ביותר בהיסטוריה של הכדורגל.
המלך מת, יחי המלך.
גרמניה, ארגנטינה, ספרד ופורטוגל כבר בחוץ, איטליה בכלל לא הגיעה למעמד. ברזיל אהובתי, מי שהביאה לעולם אל בשורת הכדורגל השמח והמלהיב, עדיין בפנים ואני מחזיק לה אצבעות.
אבל, למרות שהלב עם ברזיל, הראש אומר שגם אם לא תזכה במונדיאל השנה (וזכרו שגם הולנד והונגריה בגדולתן לא זכו), צרפת היא הדבר הבא בכדורגל.
למה ה"מומחים" מתווכחים אם מצלמות המהירות עומדות או לא עומדות בתקן ישראלי, או בתקן הולנדי שנבדק במיוחד עבור ישראל (ואני לא ידעתי שמדידת מהירות היא פונקציה של גיאוגרפיה). הרי זו בכלל לא השאלה. השאלה היא האם מצלמות המהירות יעזרו להוריד את הקטל בכבישים. נדמה לי שה"ניסוי" שנערך איתן הסתיים מזמן, ולא הוכיח שהמצלמות אכן עושות את התפקיד האמיתי לו יועדו. וברור שאני מתכוון להורדת מספר הנפגעים בכבישים, ולא לגביית מיליוני שקלים מנהגים ולהעשיר את מי שהן מעשירות...
ניתן למדוד את הסיכון שמהווים רוכבי האופניים החשמליים לעצמם — הנפגעים היותר קשים מגיעים לבתי החולים (ועדיין נשאלת השאלה אם כל הרוכבים הנפגעים מדווחים על הסיבה האמיתית לפגיעה). כך או כך, הסיכון אותו הם מהווים לסביבה לא ניתן למדידה אמיתית. הייתי שמח לדעת, כמה נהגים מביניכם הופתעו על־ידי אופניים חשמליים שהגיחו במהירות לכביש בין שתי מכוניות עומדות או אפילו במעבר חצייה. זכות קדימה במעבר חציה היא של הולכי הרגל, אולם אלו מגיעים למעבר החצייה לאט, מסתכלים שמאלה וימינה, מאפשרים לנהג לעצור כדי לתת להולכים את זכותם לחצות.
האופניים מגיעים משום מקום, לפעמים במהירות של מכונית בנסיעה עירונית, ולעיתים לא מותירים לנהג זמן להגיב או לעצור כדי לתת את זכות הקדימה.
רק שלשום, בנסיעה במהירות של שלושים קמ"ש, הופיע רוכב כזה בין שתי מכוניות חונות. לולא הייתי מסיט את ההגה לשמאל — הפגיעה הייתה ודאית. סטיתי, ופגעתי במכונית שנסעה לשמאלי. רוכב האופניים (ולדעתי הוא היה מעל הגיל המותר) נעלם מייד והפעם זה נגמר במפח, או נזק לפח, בלבד.
המשטרה אוכפת מהירות, המנהל מבקש להפוך אותנו למודיעים ומתריע על גיל מינימום לרכיבה על אופניים חשמליים. הפצועים נפצעים והמתים מתים.
הגיע הזמן שהמשטרה תאכוף את החוקים על גורמי הסיכון האמתיים, שיחות או סימוס בסלולרי — ורוכבי אופניים מופקרים.
יאללה ברזיל!!!
[email protected] 
